דנמ 7730/20 Serra International, Inc נ' G & B Packing co

נדחתה בקשה לקיום דיון נוסף בפסק דין של בימ"ש העליון מאחר שלא נקבעה בו כל הלכה חדשה וקשה. בפסק הדין נפסק כי נתונה לבימ"ש לעניינים מינהליים סמכות עניינית לדון בעתירה הנוגעת לענייני מכרזים שבהם מתקשרת רשות ציבורית ישראלית לרבות משרד הביטחון, ולא נמצא טעם לסטות מתניית שיפוט זר נשוא ההליך, כך שעתירת המבקשת לבימ"ש לעניינים מינהליים נדחתה על הסף.
.
בקשה לקיים דיון נוסף בבר"מ 2190/20. ראשית ההליכים במכרז שניהלה משלחת הרכש של משרד הביטחון בארצות הברית לרכישת שירותי מחסן לוגיסטי. במסגרת המכרז נקבע כי על כל התקשרות יחול הדין של מדינת ניו יורק בארצות הברית (תניית השיפוט הזר). משיבה 1 זכתה במכרז. המבקשת, שלא זכתה במכרז, עתרה לבימ"ש לעניינים מנהליים ואילו המשיבות הגישו בקשות לסילוק על הסף של העתירה, בין היתר, מחמת קיומה של תניית שיפוט זר, לחוסר סמכות עניינית ופורום לא נאות. בקשות אלו נדחו ועל פסק דינו של בימ"ש המחוזי, הגישה משיבה 1 בקשת רשות ערעור. בימ"ש העליון לא מצא עילה להתערב בקביעת בימ"ש קמא לפיה נתונה לו סמכות עניינית לדון בעתירה הנוגעת לענייני מכרזים שבהם מתקשרת רשות ציבורית ישראלית, לא מצא טעם לסטות מתניית השיפוט הזר, ולפיכך קיבל את ערעור המשיבה 1, כך שעתירת המבקשת נדחתה על הסף.
.
בית המשפט העליון (הנשיאה א' חיות) דחה את הבקשה ופסק כי:
דיון נוסף הוא הליך נדיר ויוצא דופן אשר בימ"ש העליון יאפשר את קיומו מקום שבו בפסק הדין מושא הבקשה נקבעה הלכה חדשה וקשה או כאשר ההלכה שנקבעה בו סותרת הלכות קודמות של בית המשפט העליון. פסק הדין מושא הבקשה דנן אינו עונה על איזה מן התנאים הללו.
אשר לטענת המבקשת שבפסק הדין נקבע לראשונה שהמדינה רשאית לקבוע במסגרת מכרזים ציבוריים תניות שיפוט זר השוללות את סמכותו של בימ"ש לעניינים מנהליים לקיים ביקורת שיפוטית על פעולותיה של רשות מנהלית, לא זו בלבד שההלכה לה טוענת המבקשת כלל לא נקבעה בפסק הדין, אלא שהקביעות בו הן הפוכות. המדינה כלל לא טענה שתנית השיפוט שוללת את סמכותו של בימ"ש בישראל לדון בעתירה, אלא להפך, היא הבהירה כי בפעולתה של משלחת הרכש קיימים היבטים המצויים בלב שיקול הדעת השלטוני המסור לה, ואלו נתונים לסמכות בימ"ש בישראל. יתרה מכך, בימ"ש הדגיש בפסק הדין כי לפי ההלכה הפסוקה עצם קיומה של תניית שיפוט זר אינה מפקיעה את סמכותו של בימ"ש המקומי וכי העובדה שמשלחת הרכש כפופה בפעולותיה לכללים מסוימים של המשפט המנהלי, אינה מצדיקה הימנעות מאכיפת תניית השיפוט הזר. בניגוד לטענת המבקשת, בימ"ש לא דן בשאלה האם המדינה רשאית לקבוע תניות שיפוט זר במסגרת מכרזים ציבוריים, והדיון התמקד בשאלה האם המבקשת הציגה נסיבות מיוחדות המצדיקות אי-כיבוד של תניית השיפוט. המסקנה שאליה הגיע בימ"ש נסמכה על אמות המידה שהותוו לאורך שנים בפסיקה, הן לעניין תניית שיפוט זר והן לעניין הפורום הנאות, ואין בדברים משום הלכה חדשה. טענות המבקשת הן למעשה טענות ערעוריות הנוגעות ליישום הדין החל, ולא לשם כך נועד הדיון הנוסף.
הטענה לפיה פרשנותו של בימ"ש לעניין סעיף 12(ב)(ט3) לחוק, קובעת הלכה חדשה וקשה העומדת בסתירה לפסיקה קודמת של בימ"ש העליון, נדחתה. במסגרת הפרשנות שהעניק בימ"ש בפסק הדין מושא הבקשה לסעיף הנ"ל בימ"ש הדגיש כי התוצאה הפרשנית שאליה הגיע עולה בקנה אחד עם תכליותיו של סעיף 12(ב) ובפרט עם הגיונו הפנימי של סעיף 12(ב)(ט3) לחוק, שנועד למנוע ניהול הליכי סרק לפני בימ"ש לעניינים מינהליים, מקום שבו יימצא שההשגות לגבי הוצאת הסכסוך מתחומי בימ"ש לפורום אחר, בדין יסודן.

פורסם בנבו